יש לי בעיה עם העניין הזה של "אושר". המרדף אחריו נשמע לי כמו ציד חד-קרניים. בכלל, "אושר" נשמע כמו משהו קבוע, לינארי, כמו להיות בהיי תמידי; אני קוראת לזה 'מאניה'. בשבילי, האושר הוא נקודות זוהר שפזורות בחיים; אם יש לי מספיק מהן, או קורנות באור חזק מספיק, טוב לי. ובכלל, כדי להשיג דברים רצוי לנסח […]
ארבע שנים אני עובדת פה. התחלתי שנה אחרי שסיימתי את התואר ועם המעבר לתל אביב. כשאני נזכרת היום בשיחה הראשונה עם המנהל שלי דאז, אני יכולה ממש לשמוע את הציחקוק הגבוה שברח לי כשהוא שאל על ציפיות שכר. ככה זה כשצעירות. המחשבה לדרוש שכר מסוים נראתה לי הזויה. שישלמו כמה שנראה. היתה לי תחושה כזו […]
6. ולמה לא חישבתי כמה זמן באמת לוקח לשחות? הרי אני שונאת לאחר. לא חישבתי, כי לו הייתי מחשבת, פשוט לא הייתי עושה. אם הייתי זוכרת כמה באמת לוקח לי לשחות ארבעים דקות, לא הייתי שוחה לעולם. לו הייתי יודעת כמה זמן – באמת – לוקח לי לכתוב פוסט (כולל ההתנעה האיטית, כולל השכתוב, כולל מציאת […]
1. ביום שבו פתחו את הבריכה בשכונה, ההתרגשות שלי לא ידעה גבולות. כבר שנים שאני מפנטזת על מים ועל שחייה, וכבר כמה שנים שהיו שמועות שיפתחו בריכה בשכונה. ועוד ציבורית, בניגוד לקודמתה, שהיתה אמורה להיות ציבורית, אבל בסוף התגלתה כמחטף יזמי מקומם, בריכה פרטית בהחלט (ונפלאה להכעיס). אבל השמועות אודות הבריכה הציבורית השכונתית החדשה התעקשו, […]
כן, מאמר מתוך מאקו, מתוך ערוץ שסביר להניח שנבנה כמנוע לייצור תוכן שיווקי. ובכל זאת קראתי אותו בעניין: הפרופסורים הצעירים הכי מעניינים בישראל (ובהן נכללת גם הפרופסורית המבריקה והמתוקה, יחד ניהלנו מחקרים בלתי תלויים בנושאים מכריעים כמו "השוקו החם הכי טוב בתל אביב", כן, אני מדברת אליך פרופ' איילת ברעם. אז המדגם לא היה מייצג, אז […]