ארגונים בצמיחה הם פעוטות בני שנתיים. גיל שנתיים הנורא הוא נורא כל כך בגלל הפער הבלתי נסבל בין מה שהתינוק רואה, מבין ורוצה, ובין מה שהוא יכול. הצרכים הפיזיים הבסיסיים – אוכל, שתיה, חום, חיבוק, שינה – כבר לא מספקים אותו. הוא רוצה לגלות עולם, לזוז, לבחור בעצמו, לעשות לבד. בצעד הראשון הוא רואה את […]
משבת בערב אני מסתובבת עם גוש בגרון. מתברר שאני לא היחידה. בסיבוב שלי בקומות ההנהלה, במקומות שבהם העסקים, בסך הכל, כרגיל, נאספו פירורי דאגות, נדודי שינה, בטן מתהפכת, סימני שאלה, עייפות, חולשה כללית; שום דבר לדווח הביתה. החום לא עלה על 36.6. הרוב בסדר גמור, והשאר בטיפול. לכאורה. גם בארגונים שבהם הכל עובד, שבהם הסגר […]
1. נו, אז פרופסור לס צדק? מי יודע? הנשק המרכזי שבו השתמש העולם נגד הקורונה הוא הסטטיסטיקה. כלכלנים, אסטרופיזיקאים ממכון וייצמן, מומחי עיבוד נתונים, אנשי עסקים וחוקרי חשיבת מכונה, ולמעשה כל מי שיודע לתפעל אקסל קיפל את המכנסיים ובנחישות פסע לתוך ביצת הנתונים בתקווה לעשות בה סדר ולהציל את העולם. אבל לא הם ואף לא […]
יש משהו מבלבל באוויר. יום אחרי יום, תנועה נוספת לרחובות, למשרדים, לעסקים. האם אלה הפקקים שהתחילו ראשונים? אני רוצה לחשוב שלא, זה יהיה מדכא מדי. גם לקורקינטים לקח זמן לחזור ולשסע את נתיבי ההליכה והרכיבה. עד לא מזמן היה כל כך חשוך, שמעל הים אפשר היה לראות כוכבים. בהדרגה הוארו כמה חלונות בבתי המלון, בהתחלה […]
קשה לחשוב על שאלה מגרדת יותר מ"איפה זה פוגש אותך?", השימושית כל כך בתהליכי שינוי, טיפוליים או ייעוציים. כולנו יודעים לחגוג את התודעה מעצבת מציאות (ונוהגים לשכוח את אחותה הסיאמית, מציאות-שמעצבת-תודעה), במיוחד מול פרשנות לקויה של אחרים. קל לראות את צבע העדשות במשקפיים שמרכיבים האחרים; אצל אלה שהעולם כולו נגדם, אחרים שכל הר הוא בשבילם […]