עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן. למרות שחלק ממני תקוע בשבע מאות באוקטובר, חלק אחר בי שמע את מטח הטילים שירה החמאס בחצות הליל שבין ראשון לשני ונזכר: הזמן עובר. אז הנה, עברה לה 2023 הקשה להחריד, בשבת הקרובה ימלאו שלושה חודשים למלחמה והיא נמשכת. הנזקים קשים, הכאב עמוק, האופק מעורפל, ובכל זאת מתברר […]
זאת הפעם השלישית בערך שבה אני מתחילה לכתוב את הפוסט הזה. התחלתי לכתוב אותו בימים קשים, חזרתי לכתוב אותו מחדש בימים איומים, ומאז עזבתי אותו. ובעודי נאבקת בג'ט לג ובערימות כביסה אימתניות, (וקצת קצת קצת מרפה מאתרי החדשות כי צפיפות הדברים האיומים פחתה קצת פונט קטן קטן קטן כדי לא לפתוח פה לשטן) רציתי לכתוב […]
אז שלשום התחילו סימנים שעומדת להגיע מתנה לחג: סמס מחברת השליחויות שמבקשת שאאשר לשים את החבילה ליד הדלת; אישרתי. אחר כך הטלפון מהשליח; הסברתי. אחר כך השליח בדלת; לקחתי והודיתי. אחר כך החבילה המשמחת; פתחתי, שמחתי ואיפסנתי. כן, עם החבילה הנחמדה הגיעה גם גלויה מודפסת, מעוצבת, שאיחלה לי דברים, כלומר לא בדיוק לי, אלא באופן […]
האמת היא תמיד נקודת מוצא טובה. ובכן: אני בעצמי מתקשה כרגע ליישם את העצה המעולה, החיונית, המהותית, שאתן פה עכשיו, שאני נותנת למנהלים שמתייעצים איתי. כי בדיוק כמו אצלכם, גם ביומן שלי אין שום נקודה טובה שאפשר לחתוך בה בקלות את סדר הדברים ולדחות אותם בשבוע. כי גם אצלי, דברים ממילא זזים כל הזמן בגלל […]
משבת בערב אני מסתובבת עם גוש בגרון. מתברר שאני לא היחידה. בסיבוב שלי בקומות ההנהלה, במקומות שבהם העסקים, בסך הכל, כרגיל, נאספו פירורי דאגות, נדודי שינה, בטן מתהפכת, סימני שאלה, עייפות, חולשה כללית; שום דבר לדווח הביתה. החום לא עלה על 36.6. הרוב בסדר גמור, והשאר בטיפול. לכאורה. גם בארגונים שבהם הכל עובד, שבהם הסגר […]