ארבע שנים אני עובדת פה. התחלתי שנה אחרי שסיימתי את התואר ועם המעבר לתל אביב. כשאני נזכרת היום בשיחה הראשונה עם המנהל שלי דאז, אני יכולה ממש לשמוע את הציחקוק הגבוה שברח לי כשהוא שאל על ציפיות שכר. ככה זה כשצעירות. המחשבה לדרוש שכר מסוים נראתה לי הזויה. שישלמו כמה שנראה. היתה לי תחושה כזו […]
6. ולמה לא חישבתי כמה זמן באמת לוקח לשחות? הרי אני שונאת לאחר. לא חישבתי, כי לו הייתי מחשבת, פשוט לא הייתי עושה. אם הייתי זוכרת כמה באמת לוקח לי לשחות ארבעים דקות, לא הייתי שוחה לעולם. לו הייתי יודעת כמה זמן – באמת – לוקח לי לכתוב פוסט (כולל ההתנעה האיטית, כולל השכתוב, כולל מציאת […]
1. ביום שבו פתחו את הבריכה בשכונה, ההתרגשות שלי לא ידעה גבולות. כבר שנים שאני מפנטזת על מים ועל שחייה, וכבר כמה שנים שהיו שמועות שיפתחו בריכה בשכונה. ועוד ציבורית, בניגוד לקודמתה, שהיתה אמורה להיות ציבורית, אבל בסוף התגלתה כמחטף יזמי מקומם, בריכה פרטית בהחלט (ונפלאה להכעיס). אבל השמועות אודות הבריכה הציבורית השכונתית החדשה התעקשו, […]
כן, מאמר מתוך מאקו, מתוך ערוץ שסביר להניח שנבנה כמנוע לייצור תוכן שיווקי. ובכל זאת קראתי אותו בעניין: הפרופסורים הצעירים הכי מעניינים בישראל (ובהן נכללת גם הפרופסורית המבריקה והמתוקה, יחד ניהלנו מחקרים בלתי תלויים בנושאים מכריעים כמו "השוקו החם הכי טוב בתל אביב", כן, אני מדברת אליך פרופ' איילת ברעם. אז המדגם לא היה מייצג, אז […]
1. איזה צונאמי אדיר, מרגש ומפחיד בעוצמתו. בעולם ובארץ, בתחקירים בעיתונות וברשתות החברתיות, בתעשיות הבידור ובהייטק ובמשטרה, בהתנצלויות פומביות, השעיות ובפסקי דין: נשים, ולא רק הן, מספרות בנחישות ובאומץ על ההטרדות המיניות שעברו ועוברות, רבות מהן במקומות העבודה. זה קצה הקרחון, כמובן, שמציץ סוף סוף מבעד לקרום העכור שמכסה את פני היחסים בין נשים לגברים […]