2020. יש משהו יפה בשנה הזאת, עשרים עשרים. עמוק לתוך ינואר של השנה החדשה, אני עדיין כותבת במחברת "2019" בפתח כל פגישה. הרף עין אחר כך אני נזכרת שכבר עשרים עשרים, ומיד מרגישה בחזרה לעתיד; מין נוסטלגיה משונה למספר שפעם, נניח באלפיים וחמש עשרה, דיברו בו לא מעט. אז, במחצית הראשונה של העשור הקודם, ובוודאי […]
הסערה מוצדקת, אבל דווקא מתחשק לי להתחיל במחמאה על תשדיר ה"אל תענו לי אפילו" של הרשות לבטיחות בדרכים. סחתיין על הגיוון! לא יודעת מתי לאחרונה ראיתי פורום מנהלים שמורכב גם מלא מעט מנהלות, ואפילו מנהל אחד מהמגזר. * נכון, צודקות הביקורות. המנהלים לא צריכים לצפות לזמינות מוחלטת של העובדים לא רק בזמן נהיגה, אלא להניח […]
בפוסט הקודם, הכרנו בעובדה שמצבי חירום הם לא איזו הפתעה גדולה במציאות הישראלית, ואגב – גם לא במציאות העסקית בכלל. איך מנהלים בימים של אזעקות, כשהצורך לשמור על העסק מפני פגיעה מתנגש עם החובה לשמור על האנשים שעושים את העסק? עקרון מארגן ראשון: אל תנצחו בקרב כדי להפסיד במלחמה עקרון מארגן שני: פיזור עמימות, החזקה […]
עוד לא עבר שבוע מיום שלישי הדרמטי האחרון, היום שטוף השמש שבו הוציא פיקוד העורף הודעה על סגירה מוחלטת של גוש דן, ושינה אותה זמן קצר לאחר מכן. עוד לא עבר שבוע, שבוע קשוח של מתקפות, של אבדות כבדות מצד אחד ועול כבד על הצד האחר, הלוחמה עדיין חיה, וכבר – מהמרכז השקט יחסית וזמנית, […]
"תסמונת המתחזה" הפכה מטבע לשון שגורה, גם אם לא מספיק, במחשבה הארגונית וה-HRית. ככל שארגונים עסוקים יותר בגיוס טאלנטים ובשימורם, עסוקים הטאלנטים בשאלה: למי קראת טאלנט? או במילים אחרות: האם זה אמיתי, כל זה? מתי כבר יחשפו אותי ויגלו את הבלוף? התסמונת המטרידה רווחת דווקא בחברות הסופר מצליחות, אלה ששפר עליהן גורלן לברור את המצטיינים […]