אחרי שהתנקשתי בשבוע החגיגות הממושך של פורים בבתי הספר, נכנסתי בסיפור הארגוני של יום כיף, עכשיו על הכוונת שלי: המסיבות הגרנדיוזיות של חברות ההייטק המצליחות. כן, הופעות הענק של עומר אדם ורן דנקר, הגלאמפינג בנגב עם אלכוהול חופשי והסעות כדי שאפשר יהיה לצרוך אותו וים של מרץ' ממותג שיוצר בסין ותופס את המכולות בים. בכתבת […]
2020. יש משהו יפה בשנה הזאת, עשרים עשרים. עמוק לתוך ינואר של השנה החדשה, אני עדיין כותבת במחברת "2019" בפתח כל פגישה. הרף עין אחר כך אני נזכרת שכבר עשרים עשרים, ומיד מרגישה בחזרה לעתיד; מין נוסטלגיה משונה למספר שפעם, נניח באלפיים וחמש עשרה, דיברו בו לא מעט. אז, במחצית הראשונה של העשור הקודם, ובוודאי […]
לפני שנה פנה אלי רותם שטרקמן והציע לראיין אותי ל"שיחת פנים", מדור שאני אוהבת במוסף סוף השבוע בדה מרקר, בעקבות פוסטים שלי "המדריך ליצירת שמחה בעבודה 1" ו"המדריך ליצירת שמחה בעבודה 2", שהגיעו אליו בדרך הארוכה, שיתוף אחרי שיתוף אחרי שיתוף. התברר לי שיש דבר כזה זנב ארוך, והוא יכול לפעמים להשיט פוסטים שלי ללב […]
אז חוץ מהצלחה, הליכה ברגל, לראות ולהראות, הבוס הישיר, אוטונומיה וגמישות – איך עוד אפשר ליצור שמחה בעבודה? 6. משמעות. ברור. הרי כולם מכירים את פירמידת הצרכים של מסלאו, ויודעים ש'משמעות' היא השפיץ הזה שברום הפירמידה, זאת שמעל הצרכים הבסיסיים, בטחון, שייכות, כבוד והערכה. מה שלא תמיד זוכרים, זה שיש לא מעט תפקידים, ולא […]
יש לי בעיה עם העניין הזה של "אושר". המרדף אחריו נשמע לי כמו ציד חד-קרניים. בכלל, "אושר" נשמע כמו משהו קבוע, לינארי, כמו להיות בהיי תמידי; אני קוראת לזה 'מאניה'. בשבילי, האושר הוא נקודות זוהר שפזורות בחיים; אם יש לי מספיק מהן, או קורנות באור חזק מספיק, טוב לי. ובכלל, כדי להשיג דברים רצוי לנסח […]