הרקע לכתיבת הפוסט לא היה יכול להיות דינמי יותר גם לו הייתי משדרת ממסלול המירוצים של פורמולה אחד. הכל נזיל ותזזיתי: ארגונים מתארגנים לעבודה מרחוק, עובדים מתפזרים לעבודה מהבית, אחרים מפטרים או מוציאים עובדים לחופשה ללא תשלום (מתברר שכרגע עם פיצויים! וחתימה דיגיטלית! נשמע טוב! פחות רע), מקומות נסגרים, אירועים מצטמצמים, נדחים או מתבטלים, כרגע […]
2020. יש משהו יפה בשנה הזאת, עשרים עשרים. עמוק לתוך ינואר של השנה החדשה, אני עדיין כותבת במחברת "2019" בפתח כל פגישה. הרף עין אחר כך אני נזכרת שכבר עשרים עשרים, ומיד מרגישה בחזרה לעתיד; מין נוסטלגיה משונה למספר שפעם, נניח באלפיים וחמש עשרה, דיברו בו לא מעט. אז, במחצית הראשונה של העשור הקודם, ובוודאי […]
אני מחבבת את החיים בשני עולמות, הייעוץ והכתיבה. אבל כמה אני שמחה כשהם מצליחים להיפגש זה עם זה, כמו בהרצאה הזאת על שפה, סלנג וז'רגון והשימושים המרתקים שלהם במנהיגות ובהובלת שינויים. דוגמה פנטסטית לכוחו של ז'רגון מספקים שטף סרטוני ה-So Low, בהשראת הסו לואו הגאוני והראשון, שיצר איתי זבולון, שייצג את חיפה ורגשי הנחיתות שלה […]
הסערה מוצדקת, אבל דווקא מתחשק לי להתחיל במחמאה על תשדיר ה"אל תענו לי אפילו" של הרשות לבטיחות בדרכים. סחתיין על הגיוון! לא יודעת מתי לאחרונה ראיתי פורום מנהלים שמורכב גם מלא מעט מנהלות, ואפילו מנהל אחד מהמגזר. * נכון, צודקות הביקורות. המנהלים לא צריכים לצפות לזמינות מוחלטת של העובדים לא רק בזמן נהיגה, אלא להניח […]
"תסמונת המתחזה" הפכה מטבע לשון שגורה, גם אם לא מספיק, במחשבה הארגונית וה-HRית. ככל שארגונים עסוקים יותר בגיוס טאלנטים ובשימורם, עסוקים הטאלנטים בשאלה: למי קראת טאלנט? או במילים אחרות: האם זה אמיתי, כל זה? מתי כבר יחשפו אותי ויגלו את הבלוף? התסמונת המטרידה רווחת דווקא בחברות הסופר מצליחות, אלה ששפר עליהן גורלן לברור את המצטיינים […]