אני יועצת ארגונית, עיתונאית וסופרת. תל אביבית ואמא, צלמת חובבת, קוראת, כותבת, חושבת, מסתובבת.
::רווחים:: הוא הבלוג המקצועי שלי, המקום שבו אני כותבת על ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהיגות, על עבודה ועל קריירה. הוא הבלוג שלא ידעתי שאני צריכה. ורוצה.
::רווחים:: הם השורה התחתונה בדו"ח, הדם בעורקיו של הארגון, תנאי הכרחי לקיומו.
אבל לא מספיק.
::רווחים:: הם גם הפאוזות בין התווים, הנשימות בין המילים, המחשבה שבין המעשים, הזמן שעובר בין ההחלטות לביצוע, בין הביצוע לתוצאות.
::רווחים:: הם גם השוליים הרחבים, מפוזרים יפה על פני היום, על פני החיים.
::רווחים:: הם הפעולות הקטנות, המחוות הגרנדיוזיות, התכסיסים המחוכמים, תפיסות העולם הרחבות ותפיסות התפקיד המדוייקות.
::רווחים:: הם השאלות, הם ההיסוסים, ההרהורים, ההמתנות, הם החרטות, הם התכניות והחלומות.
בסופו של דבר, הרי אלה יוצרים את אלה. בלי מנהיגות משמעותית, חכמה, אפקטיבית, שמצליחה לרתום את מלוא הפוטנציאל האנושי והארגוני, הארגון לא יהיה רווחי לאורך זמן. אבל הקשר ביניהם הוא סיבתי ומפותל, וגם הוא דורש מרווח קטן של אמונה.
יהיו כאן עוד ::רווחים::. למשל מרווח הכרחי בין הפרטים המובאים בפוסטים ובין המציאות כפי שקרתה, ובכן, במציאות. כדי לשמור על הסודיות המקצועית והעסקית של כל מי שלו אני מייעצת.
הסנדלרית תופרת לעצמה נעלי בית
נכון, הייתי אמורה לעשות את זה כבר מזמן (ורק המשפט הזה כשלעצמו שיתק אותי במשך שנים). אבל למעצבים לוקח שנים למצוא לעצמם לוגו, לחברת דיגיטל לבנות אתר שישקף את יכולותיה, למשרד יחסי ציבור להשיק את הניולטר המתבקש. סנדלרים הולכים יחפים, כאילו הנעליים שיסנדלרו לעצמם יהיו תצוגת תכלית של החזון המקצועי שלהם ושל שלל המיומנויות שלהם. חובת ההוכחה מוטלת כעול כבד על הסנדלים הדקיקים.
איך בכלל אפשר לזוז ככה? ובכן, אי אפשר. ואכן, לא זזתי. עד שהבנתי, שזה או לעשות את זה נפלא, או לא לעשות את זה בכלל.
או
לעשות את זה מעניין
וטוב
ובהדרגה.
אז הנה אני, מנסה לקחת מרווח של טעות ומרחב של מחשבה.