הפנקס פתוח, היד רושמת: על כתיבה והתפתחות מקצועית

הפנקס פתוח, היד רושמת: על כתיבה והתפתחות מקצועית

::רווחים:: בן שנה.

אם יש אפליקציה שלה אני מכורה, הרי היא ה-memories של פייסבוק, שמדי יום מזכירה לי מה קרה היום לפני שנה, לפני שנתיים, לפני תשע. בעת הזאת בשנה שעברה, כך סיפרה לי, יחד עם הברכות לפסח, שלחתי את בשורת היוולדו. האמא היתה מיוזעת וסמוקת לחיים, הרך הנולד עוד היה קצת מקומט, מכוסה בקרומים לבנבנים וסובל מכמה באגים, אבל שנינו היינו עייפים ודי מאושרים.

בן שנה. איזה חמוד! מה הוא כבר יודע לעשות?

מצד אחד, לא המון.

נניח, לקוחות הוא מביא לך? 

לא. לא בדיוק.

אם כבר, לקוח הביא לי אותו, כשאמר: לא סביר שאין לך אתר. ואני התחלתי לגמגם ולהסביר ולתרץ, ואז הפסקתי עם כל אלה וניגשתי לעשות אותו.

אני מבינה למה אתם שואלים אם האתר עזר לפעילות העסקית שלי. אבל לא. :רווחים:: לא מביא לי לקוחות; לא רק שאני לא מקדמת אותו בכסף, חמור מזה: פתאום גיליתי שבגלל פליטת קולמוס טכנית, עד כה הוא היה בכלל סגור לקיטלוג של גוגל. פרויד היה מחכך ידיו בהנאה.

ופרויד צודק. זאת היתה טעות, אבל לא לגמרי מקרית. באחד הסיבובים של המחשבה על אתר, התייעצתי עם חברי אורי סברן, האיש שהכי מבין קידום באינטרנט שאני מכירה. הגדרנו קהל יעד (מנכ"לים, יזמים ובעלי חברות, נשות משאבי אנוש ופיתוח ארגוני, יועצים ארגוניים ויועצים מתחומים קרובים) ואורי אמר לי: אם את רוצה, אפשר שכל יום תקבלי שיחת טלפון מלקוח פוטנציאלי. זה יעלה קצת כסף, אבל אפשר לארגן את זה. את רוצה?

הרעיון הבעית אותי. פחדתי לכלות את זמני בשיחות גישוש וייעוץ ומכירה. השאלות של אורי עזרו לי להבין שאני לא מעוניינת להגדיל באופן משמעותי את כמות הפניות. שאני, גם בייעוץ, רצה למרחקים ארוכים ומעדיפה תהליכים משמעותיים על מפגשים קצרים ומלהיבים; שלא העניין המקצועי שלי ולא לוח הזמנים שלי מאפשרים יותר מאשר פרויקט טוב, מעניין, עם רוחב ועומק, שנכנס אחת לכמה זמן. אז במקום לסגת מהרעיון, חשבנו למה בעצם אני רוצה אתר, והבנו:

אני רוצה מקום לאסוף בו את המחשבות שלי אודות ייעוץ, ניהול, מנהיגות וקריירה, ושהכתיבה בו תעשה בשבילי מה שהיא יודעת לעשות: לעזור לי להתפתח מקצועית, לגבש את השפה וההבנות שלי. וכן, אני רוצה שתהיה לי נוכחות מקצועית ברשת, אבל שתייצג אותי נאמנה, שארגיש בה בבית.

וכך, גם באמצעות התהליך הקצרצר והכיפי והסופר-יעיל שעשיתי עם עמוס שחם, שהציל אותי מטביעה תוך כדי בניית האתר (כי כידוע, קל לבנות אתר לבד. קל נורא, רק לא אתר טוב), הבנו יחד שמה שאני צריכה זה לא אתר, אלא בלוג. שלא יהיה בנוי מהמוצרים שלי (אלוהים אדירים, אין לי מוצרים!) ולא מהשירותים שלי (אותו אלוהים: רד ממני. תודה וסליחה ובבקשה) אלא מרשימות שלי. וכך היה.

אז לא, הבלוג לא מביא לי לקוחות, אבל הוא כן מסנן אותם בשבילי וחוסך לי המון זמן. הלקוחות שמגיעים אלי היום, בדרכים הרגילות, של המלצות ומפה לאוזן, קוראים כאן, ומבינים את תפיסת התפקיד שלי, קולטים את הנימה, מרגישים את הסגנון.

בתחומי הייעוץ והטיפול, מזמן כבר ידוע, שמעבר להכשרה המקצועית, מה שקובע את הצלחת התהליך היא הכימיה בין היועצת ובין הלקוח. כך שהאתר לא מגייס בשבילי לקוחות – עדיין לא – אבל הוא חוסך לשנינו, לי וללקוחות המתעניינים, הרבה זמן, כשהוא מציג היטב אותי ואת תפיסת עולמי המקצועית. כשהלקוחות פונים אליי, הם מבינים, יותר מאשר בעבר, למה אפשר לצפות ממני, מהיועצת שאני. וזה, מבחינתי, מעולה. גם כי אני קנאית לזמן שלי, לאופן שבו אני מבזבזת, מבלה ומשקיעה אותו, גם כי זה כמו להתחיל תהליך ייעוץ בפגישה השלישית. וגם לזמנו של הלקוח אני די קנאית.

לגרום לי לכתוב מדי שבוע. 

על המשאלה הזאת נותר לי לגחגך או לפחפח. לא, גם ::רווחים:: לא הצליח לגרום לי מה ששום דבר לפניו לא – להיות כותבת מהירה, שיורה רעיון מהמותן והופ – מעלה לאוויר.

כתבתי השנה ממש מעט (פעמים) ממש הרבה (מילים בכל אחת מהן). גוגלית, עדיף היה להיפך, אבל טרם הצליחותי להפוך (את עורי).

מה הוא כן? 

הבלוג הוא בשבילי הפנקס הפתוח, שבו אני מצליחה ללכוד מחשבות ולפתח אותן לכדי רעיון מוצק, לפעמים לזקק לכדי כלים. הוא נותן לי סיבות ותירוצים לקרוא כתבות ומאמרים מקצועיים, בזכות ובשביל עמוד הפייסבוק של ::רווחים::. הוא עוזר לי לגבש את הקול המקצועי שלי, ובסופו של דבר, עושה לי מקום. כן, כמו המשרד, גם ::רווחים:: הוא סוג של חדר משלי, מקום לאסוף בו את הדברים שלי, בסיס בית לצאת ממנו ולשוב אליו, לתלות בו מזכרות מהדרך הארוכה והמרתקת שמזמן לי המקצוע הזה.

חדר משלי והכל, אבל בלי תהודה הוא לא היה מה שהוא. תודה בעד הקריאה, השיתופים, התגובות בפומבי ובפרטי, הויכוחים מעוררי המחשבה, כאן ובעמוד הפייסבוק* ובמקומות השונים שבהם שותפו הפוסטים.

ועכשיו אתם: מה עם הבלוג המקצועי שלכם?

– – –

עמוד הפייסבוק: אתם יודעים שכדי באמת לקבל עדכונים ממנו לא מספיק לחבב אותו, כן? כאמור, אני לא משלמת על פרסום, אז אם אתם רוצים עדכונים, צריך ממש להורות לפייסבוק שיעדכן אתכם. וככה עושים את זה: ליד כפתור הלייק יש עוד אחד, שכתוב עליו "Following" ובו צריך לבחור את האפשרות העליונה: see first.

** בשביל להתעדכן ישירות מהאתר על פוסטים שעולים, גללו עד למטה, ושם משמאל, ב"רווח נקי", אפשר יהיה להרשם (והוא נקי באמת, בלי נדנודים והצקות מיותרות).

*** הדימוי מתוך:

The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Print Collection, The New York Public Library. ""L'enfant terrible."" The New York Public Library Digital Collections. 1891-06-17. http://digitalcollections.nypl.org/items/198e3d10-6dd1-0132-6e89-58d385a7bbd0

 

2 תגובות

  1. יובל סער הגב

    מזל טוב! כיף שאת (גם) פה

  2. מאיה הגב

    שמחה שגיליתי את הבלוג הזה!

השארת תגובה