כל הפוסטים בחדר עבודה

חדות קרניים / פוסט אורחת

חדות קרניים / פוסט אורחת

ארבע שנים אני עובדת פה. התחלתי שנה אחרי שסיימתי את התואר ועם המעבר לתל אביב. כשאני נזכרת היום בשיחה הראשונה עם המנהל שלי דאז, אני יכולה ממש לשמוע את הציחקוק הגבוה שברח לי כשהוא שאל על ציפיות שכר. ככה זה כשצעירות. המחשבה לדרוש שכר מסוים נראתה לי הזויה. שישלמו כמה שנראה. היתה לי תחושה כזו […]

עוד!

ועכשיו, מה עכשיו: דילמת הפרופסור של האוחזים בצמרת

ועכשיו, מה עכשיו: דילמת הפרופסור של האוחזים בצמרת

כן, מאמר מתוך מאקו, מתוך ערוץ שסביר להניח שנבנה כמנוע לייצור תוכן שיווקי. ובכל זאת קראתי אותו בעניין: הפרופסורים הצעירים הכי מעניינים בישראל (ובהן נכללת גם הפרופסורית המבריקה והמתוקה, יחד ניהלנו מחקרים בלתי תלויים בנושאים מכריעים כמו "השוקו החם הכי טוב בתל אביב", כן, אני מדברת אליך פרופ' איילת ברעם. אז המדגם לא היה מייצג, אז […]

עוד!

רשימות, משימות והחיים עצמם / איך לעשות מה שרוצים ואיך שרוצים ולמה ש

רשימות, משימות והחיים עצמם / איך לעשות מה שרוצים ואיך שרוצים ולמה ש

נפתח בספוילר: בפרק הסיום של סדרת המופת "שאולי ואירנה בבית החולים" שאולי ואירנה משתחררים. אחרי חצי שנה ו-11 פרקים בבית החולים, אחרי הבשורה המשמחת על רמיסיה מוחלטת, אחרי הפרידה מהצוות, בדרך החוצה מהחניון, אירנה מבקשת משאולי שיהיה מחר בבית משבע עד 11, הטכנאי צריך להגיע, יש בעיה עם היניקה של המייבש. שאולי מתקומם. מחר הוא היום […]

עוד!

כשאהיה גדולה *יותר*

כשאהיה גדולה *יותר*

1. פעם למדתי צרפתית בבית ספר זעיר לשפות ברובע ה-13, שהנהיגה ביד רמה גברת אחת, אדומת שיער וסוערת. כשלמדנו על סוגי העבר השונים, היא ביקשה שנכתוב על משהו שקרה לנו בעבר, למשל, בילדות. לא זוכרת על מה סיפרתי, אבל התחלתי את שיעורי הבית במילים Quand j'étais jeune, כשהייתי צעירה. עוד לא הספקתי לספר מה קרה […]

עוד!