(המשך מהפוסט הקודם שבו תוארה הנפש הארגונית או למה כל כך קשה להיפרד יפה, הבטחות ורגעי חולשה, וחשיבות הפרידה הטובה, כן, גם בעבודה). ד. איך להיפרד נכון פרידה טובה מורכבת משני חלקים: 1. העברת מקל מסודרת – אחריות ברורה על משימות ועל אנשים, שמירה על המסגרת לטוב ולרע, הארגון חזק מהאנשים שמרכיבים אותו. לטוב – […]
זוכרים בתיכון את הרגע שבו, באמצע השיעור, נפתחה הדלת, המורה הרימה מבט נוזפני ופתאום הבעת פניה השתנתה? לחדר נכנסו אז אנשים מגודלים, עם נשק או בלעדיו, גבוהים מדי, עושים בכיתה כבשלהם, ואפילו מעיזים לנשק ולחבק את המורה המופתעת? המורה היתה עוצרת את השיעור ומציגה בגאווה את בוגריה, האנשים שגדלו אצלה, שנעשו הגבוהים, החכמים, המוכשרות והמצליחות […]
ארבע שנים אני עובדת פה. התחלתי שנה אחרי שסיימתי את התואר ועם המעבר לתל אביב. כשאני נזכרת היום בשיחה הראשונה עם המנהל שלי דאז, אני יכולה ממש לשמוע את הציחקוק הגבוה שברח לי כשהוא שאל על ציפיות שכר. ככה זה כשצעירות. המחשבה לדרוש שכר מסוים נראתה לי הזויה. שישלמו כמה שנראה. היתה לי תחושה כזו […]
כן, מאמר מתוך מאקו, מתוך ערוץ שסביר להניח שנבנה כמנוע לייצור תוכן שיווקי. ובכל זאת קראתי אותו בעניין: הפרופסורים הצעירים הכי מעניינים בישראל (ובהן נכללת גם הפרופסורית המבריקה והמתוקה, יחד ניהלנו מחקרים בלתי תלויים בנושאים מכריעים כמו "השוקו החם הכי טוב בתל אביב", כן, אני מדברת אליך פרופ' איילת ברעם. אז המדגם לא היה מייצג, אז […]
1. פעם למדתי צרפתית בבית ספר זעיר לשפות ברובע ה-13, שהנהיגה ביד רמה גברת אחת, אדומת שיער וסוערת. כשלמדנו על סוגי העבר השונים, היא ביקשה שנכתוב על משהו שקרה לנו בעבר, למשל, בילדות. לא זוכרת על מה סיפרתי, אבל התחלתי את שיעורי הבית במילים Quand j'étais jeune, כשהייתי צעירה. עוד לא הספקתי לספר מה קרה […]