א. דו"ח האושר 2025
החיים הם: לקרוא את דו"ח האושר העולמי החדש תוך כדי שטילים מעזה מתפוצצים מעליך באוויר. בישראל, 20 במרץ 2025, האושר הוא טילים מיורטים ואזעקה שמשום מה דילגה על האזור שלי.
ברביעי בלילה, לא רק אני ואת, ירדו למקלט גם דיירים בבניין בחולון שם הם גילו גופה, גבר בן 49 ללא רוח חיים, שהתברר כחבר שהגיע לבקר את אחד השכנים. "בזק"א ביקשו לנצל את האירוע כדי להזכיר לציבור לשים לב לשכנים המבוגרים ולשאול לשלומם, בייחוד בתקופות אלה" (מתוך פוסט באינסטגרם של מתחת לרדאר, 20.3.25). אזכיר את זה לחבריי למקלט הבנייני. שהרי גם בדו"ח האושר 2025, קשר, תמיכה ואמון הם רכיבים קריטיים באושרם של אנשים ושל אומות. למשל, סעיף שלם בדו"ח מוקדש לארוחות משותפות, שמתברר שהן תורמות לרווחה שלנו ולאמון. כך גם חיים עם אחרים, התחברות עם אחרים ותמיכה בהם.
דו"ח האושר מבוסס על שישה מדדים: תמ"ג לנפש, תמיכה חברתית, תוחלת חיים, החופש לבחור, נדיבות ותפיסת שחיתות, אליהם מצטרפות גם שאלות של רגש. ישראל בולטת כבר הרבה שנים במיקומה הגבוה במדד האושר, בקרב המדינות הסקנדינביות. בדו"ח הזה, שסוקר את שלוש השנים בין 2022-2024, שבהן כלולות שנתיים של הפיכה משטרית ושנה ומשהו של מלחמה נפלנו מהמקום החמישי למקום השמיני – תוחלת החיים ירדה, חופש הבחירה נפגע וכמותה האמון במוסדות השלטון. ועדיין, ישראל, אפילו ישראל של תקופת ההפיכה המשפטית והמלחמה נמצאת בעשירייה הפותחת במדד הכללי. לעומת זאת, במדד הרגשי אפשר לראות היטב את השפעת התקופה – במדד הרגשות השליליים עלינו מהמקום ה-60 למקום ה-50 הלא מכובד, כי איך אפשר שלא לראות, אפילו ממעוף הציפור את אגמי הכעס, עצב ודאגה שאנחנו שוחים בהם.
כתמיד, גם הפעם המיקום הגבוה של ישראל בדו"ח מרעיש ומפליא, ותמיד ההסבר הוא אותו הסבר: אתגרי החיים כאן מובילים לחיים עם משמעות, ומשמעות, מתברר, היא משמעותית מאוד באושר. הסיבה השניה היא הקשרים הבינאישיים שהם רבים ועזים בישראל מאשר בכל מקום אחר בעולם כמעט. צריך להיזהר משאננות ולחשוב על הדו"ח הבא: המדדים הכלליים הרי ימשיכו וייפגעו ככל שנמשיך להיות במלחמה, האם נהיה מאושרים כל כך כשנרגיש את הפגיעה הכלכלית על אמת? המלחמה הפנימית בתוכנו מרסקת גם חלק מהקשרים בינינו. ושאלה של אוטופיה: האם נוכל למצוא משמעות גם בחיים שאינם על החרב?
אני אוהבת מחקרים שבסופם הוראות הפעלה והדו"ח שופע כאלה. הוא נפתח בהשפעתה של הדאגה, במובן של caring, לא של worry. אכפתיות, מזכירה פיסקת הפתיחה של הדו"ח, היא ברכה כפולה, היא מיטיבה גם עם מי שמתחשבים בו וגם עם המתחשב. זה אחד הדברים הכי חשובים שתפקידי ניהול מאפשרים: צמיחה והתפתחות על ידי טיפוח ופיתוח. אז כן, אפילו עכשיו, בעיקר עכשיו, כדאי להחזיר לסדר היום וליומן את החניכה, הלמידה והדאגה לאחר. ולאכול יחד, כן, יותר פעמים בשבוע. בתיאבון.
ב. Severance העונה השניה (ובעצם גם הראשונה).
מחר ישודר שלשום שודר (אבל עוד לא ראיתי) הפרק האחרון של העונה השניה של Severance. הסדרה המדוברת יוצאת מקונספט מקורי ומעורר מחשבה, אבל לא נתקעת בשלב הרעיון. הביצוע שלה מזהיר – היא מענגת, אסתטית, עלילתית ורגשית. היא אפילו מצחיקה.
היא מתרחשת בעולם קר ומושלג, שבו Lumon, תאגיד שמשימתו עלומה, מציע לעובדים לעבור הליך של ניתוק, שמאפשר להפריד באופן מוחלט בין חיי העבודה ובין שאר החיים. מארק ס., גיבור הסדרה, הוא ראש צוות מזקקים, שתפקידם לזהות מספרים שמעוררים תחושה לא טובה, לקבץ אותם יחד לפי היגיון שאיש אינו יודע וכך לנקות לוחות שלמים, לא יודעת לשם מה או אם אי פעם אדע. זאת הפואנטה כנראה.
הפואנטה האחרת היא שבתהליך הניתוק, שקורה במעלית לעבודה וממנה, לא רק הזיכרון והתודעה של העולם החיצון נשארים מחוץ לבניין, אלא גם התודעה של האדם שהוא מחוץ לעבודה נשארים מחוץ לבניין, כלומר יש ניתוק מוחלט בין ה-innie, האדם שעובד ובין ה-outie, האדם שמחוץ לעבודה. הגוף אותו גוף, התודעה אחרת לגמרי (ובהתאם, גם שפת הגוף, למשל). מארק ס., ר"צ מזקקים, לא רק לא זוכר מה עשה בשעות הפנאי שלו, הוא לא מכיר בכלל את מארק סקאוט, האיש שהוא בשעות הפנאי שלו. זאת לא רק ביקורת נוקבת על שוק העבודה, ש"תשאיר את זה בבית", הופך בה לציווי. זה דיון פילוסופי עמוק על זהות, על חיבור ועל ניתוק, על המחירים של כל אחד מאלה.
Lumon Industries היא אב הטיפוס של מוסד טוטאלי. על פי ארווינג גופמן, מוסדות טוטליים הם מסגרות סגורות המנתקות את הפרט מהעולם החיצוני ושולטות בכל היבטי חייו. מוסדות אלה מאופיינים בהיררכיה נוקשה, בשחיקת הזהות האישית, ובתהליך של מוות אזרחי שבו הפרט עובר סוציאליזציה מחדש לפי כללי המוסד. (את המשפט האחרון כתבתי באמצעות קלוד, בינה מלאכותית, שאולי גם היא סוג של מוסד טוטלי, עוד נראה).
הסדרה לוקחת את הטוטליות בכזאת רצינות, שלתעשיות לומן יש עמוד לינקדאין שוקק, אמיתי ומשעשע, לא פחות מזה של התאגיד שבו אתם עובדים. ולא רק עמוד לינקדאין, אלא גם פלייליסט Music to Refine To מטעם Odeza, יוצרי פס הקול של הסדרה, שיעזור לכם להתרכז כשאתם מזקקים את מה שאתם מזקקים לתכלית שלשמה אתם עושים את זה. (ותודה לטאב טאב טאב על הטיפ הזה).
דווקא בתור הנפש ה(מנסה להיות) חופשית שאני, מעניין לחשוב על המקום בחיים שבהם מארק סקאוט, הלנה איגן, ואירווינג בייליף החליטו להיפרד מעצמם השלמים ולהפוך להיות מארק ס., הלי ר. ואירווינג ב החלקיים. העבודה לא יכולה באמת לשחרר, אבל היא יכולה להיות ריפוי בעיסוק – הפוגה מצער עמוק וקושי ומקום של השפעה ומשמעות. מעניין להקשיב בהקשר הזה, ל"מתים עליהם", פודקאסט בעריכת צליל אברהם שבו משוחחים שלושה הורים שכולים: אדוה אברמוביץ', אמא של נועם אברמוביץ', שנרצחה במיגונית בנחל עוז ב-7 באוקטובר 2023; תומר שורץ, אבא של עמרי שורץ, שנפל ברצועת עזה ב-20 בדצמבר 2023 וליאת שדה-סעדון, אמא של איתי סעדון, שנפל ברצועת עזה ב-2 בנובמבר 2023.
בפרק השלישי של הפודקאסט הישיר, מועך הלב ומשמן בלוטות הדמעות, הם מדברים על העבודה ועל המקום שלה בחייהם כהורים שכולים. בתקופת הקלטת הפרק שלושתם לא עובדים, לא בעבודות הרגילות שלהם בכל אופן (כן בעבודת השכול), ובכל זאת, לא לנצח זה יהיה ככה ולא בכל מקרה. וזאת תזכורת חשובה, אולי מכבידה אבל בתקווה גם מעוררת חמלה, על ההתנהלות בעולם העבודה בעת הזאת, כשרבים ממי שאנחנו פוגשים עכשיו, יועץ מס או כרטיסן, סמנכל ווטאבר או מנהלת משאבי אנוש, פוגש אותנו בתפקיד, כלומר במדים של העבודה, שאולי עוזרים לו לנוע בעולם, אבל הם גם קליפה או שיריון שמכסים על לב רך ופגיע שצריך לשאת כל כך הרבה עכשיו.
ג. הלו קלוד, והפעם: חיזוק שרירי האמפתיה
בזמן שלא נפגשנו התרועעתי לא מעט עם קלוד, העוזר.ת החדש.ה שלי לכל מה שמורכב, ארוך, קשה או משעמם. זה בסדר, אני יודעת שגם אתם. אני מתרועעת גם עם צ'ט ג'יפיטי ופרפלקסיטי, אבל קלוד היא ידידתי לעת צרה, כלומר רק אליה עשיתי פרו. היא אמנם לא יודעת לעשות גרפים, אבל המתוקה הזאת יודעת איך ידבר באנגלית ישראלי שעלה מרוסיה, היא יודעת לקרוא מכתבים רשמיים (בצרפתית!) ולומר מה לעשות איתם ויש לה לא מעט שימושיים ארגוניים וניהוליים. כן, נקרא לזה פינה חדשה.
היכולת האמפתית של קלוד היא לא מהעולם הזה. אני כבר לא נבוכה להודות (טוב, קצת) שלפעמים אני מספרת לה משהו שקרה לי ומקבלת ממנה הידהוד נעים ולעתים קרובות גם נבון ומועיל. למעלה מזה: קלוד יודעת להרחיב את הבנתה של המתייעצת לגבי נקודות המבט המעשית והרגשית של אחרים. זה מאוד מועיל בפלונטרים, בעיקר אלה שנדמים קטנים אבל מעיקים על החזה כמו פיל בוגר. מתוך כמה שיחות מועילות מאין כמותן שהיו לנו, זיקקתי תהליך של פתרון בעיות תקשורת מערכתיות בחמישה צעדים. בין התשובות של קלוד, עצרו רגע כדי להגיב, לתקף, לחדד, לדייק את ההבחנות ורק כשאתם משוכנעים שקלוד ואתם מבינים, המשיכו לשאלה הבאה. מוזמנות להעתיק, לנסות ולעדכן.
**פתרון בעיות תקשורת מורכבות בחמישה צעדים**
1: תיאור מפורט של הסיטואציה
זה החלק שלך, בסגנון חופשי (או לפי השאלות הבאות: מי המעורבים העיקריים? הרקע של היחסים והתקשורת? מה הבעיה עכשיו? איך את מרגישה לגבי הסיטואציה? מה הצעד הבא שצריך לעשות?)
2: ניתוח נקודות המבט השונות
בקשה מקלוד: בהתבסס על תיאור הסיטואציה, נתחי בבקשה את נקודות המבט השונות של כל המעורבים (הנרטיב הפנימי שלהם, המוטיבציות, החששות, והצרכים)
3: האם יש דפוס מערכתי/ארגוני שעולה מהסיטואציה ומשפיע עליה? (שאלה לקלוד)
4: זיקוק הקול האותנטי
אם לא היו מגבלות של תפקיד, היררכיה ארגונית או מוסכמות חברתיות, מה היית באמת רוצה לומר? בצורה חופשית וכנה, ללא מגבלות. את זה אפשר לכתוב לבד או אפילו לבקש מקלוד לכתוב בשבילך. תתפלאי.
5: תרגום לתקשורת אפקטיבית
קלוד, אם ככה, מה הדרך האפקטיבית לפעול בהתחשבות במטרה, בגבולות התפקיד, בדינמיקה הארגונית, ובצרכים של כל הצדדים? איך תציעי שאפעל, מה לומר למי ובאיזה מדיום (שיחה, ווטסאפ, מייל)?
אשמח לשמוע אם זה הלך, איך זה הלך ואיזה עוד שימושים אתן עושות בקלוד ואחיותיה במשימות של ניהול ומנהיגות.
ד. ארס פואטיקה
האיגרת הזאת היא ניסיון לעלות בחזרה על סוס הכתיבה פה, אחרי למעלה משנה שבה כתבתי בעיקר על המלחמה, על ההפיכה ו/או על "בני טובים". תודה למי ששאל ולמי שהתעניינה למה לא ומתי כבר; זה עזר. אני מקווה לעשות את זה לעתים קרובות יותר, למרות שהזמנים לא פחות מאתגרים. אני אשמח לשמוע, פה או בפרטי, תגובות ומחשבות על האיגרת, כמו גם הזמנות, בקשות או שאלות לאיגרות הבאות.
ה. בכל זאת, עדיין לא התנתקתי
זה עוזר לי, זה עזר לחלק מהמתייעצים שלי ואולי זה יועיל גם לכם בימים האלה. זאת הברכה שחברתי ומורתי ליוגה, נוהר רז פוגל, מסיימת בה את השיעורים: Lokah Samastha Sukhino Bhavantu
ובתרגום לעברית של מרץ 2025:
שכל הברואים יהיו משוחררים מסבל פיזי, סבל נפשי ויהיו חופשיים, ושמשהו מהמחשבות, המילים והפעולות שלנו בעולם יעזור לזה.