עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן. למרות שחלק ממני תקוע בשבע מאות באוקטובר, חלק אחר בי שמע את מטח הטילים שירה החמאס בחצות הליל שבין ראשון לשני ונזכר: הזמן עובר. אז הנה, עברה לה 2023 הקשה להחריד, בשבת הקרובה ימלאו שלושה חודשים למלחמה והיא נמשכת. הנזקים קשים, הכאב עמוק, האופק מעורפל, ובכל זאת מתברר […]
היום הוא היום ה-47 של המלחמה. אתמול בלילה הממשלה אישרה את עסקת החזרת החטופים, הפסקת האש אמורה להיכנס לתוקפה מחר ב-10:00. חיזבאללה מבטיח להפסיק את הירי (הארץ, 22.11.23, 15:48). הנשימה נעצרת בתקווה, בציפיה, בחרדה – לאלה שישובו, לאלה שנשארים בינתיים, לאלה שנלחמים. ואפילו התקווה מכאיבה. * פעמיים ביום, ביום טוב, אנחנו מביטים לתהום. אז אנחנו […]
בשבת שעברה ההיא הזמן נקרע. יריעת הזמן בותרה בסכין משוננת, נקצרה בקליעים, נספגה בדם, הועלתה בלהבות. הגדר נפרצה, רשתות התקשורת שותקו, הקונספציות קרסו. אלפים נרצחו, מאות נחטפו, מאות או אלפי טילים נחתו על הארץ. דבר לא יהיה עוד כשהיה, וכולנו מחכים בחרדה לבאות. החודש הזה ארוך יותר משנה, ארוך יותר מדור. כל כך הרבה דברים […]
זאת הפעם השלישית בערך שבה אני מתחילה לכתוב את הפוסט הזה. התחלתי לכתוב אותו בימים קשים, חזרתי לכתוב אותו מחדש בימים איומים, ומאז עזבתי אותו. ובעודי נאבקת בג'ט לג ובערימות כביסה אימתניות, (וקצת קצת קצת מרפה מאתרי החדשות כי צפיפות הדברים האיומים פחתה קצת פונט קטן קטן קטן כדי לא לפתוח פה לשטן) רציתי לכתוב […]
עצרו, אנחנו מוקפים השדים יצאו מהבקבוקים והם מחוללים עכשיו בכיכרות הערים, במליאת הכנסת, בועדות, באתרי החדשות, ברשתות החברתיות, בארוחות המשפחתיות, בקבוצות הווטסאפ. קונפליקטים שהיו רדומים, או מושתקים, ניצתו. ישראל סוערת, הכלכלה בטלטלה, המצב הבטחוני קשה ונפיץ. מאז הקמתה של הממשלה החדשה והניסיון למימוש הרפורמה המשפטית או ההפיכה, תלוי מאיזה צד אתם, אמות הספים רועדות. cólera […]