1. מחאת הפונדקאות לכל היא אחת המרתקות והמורכבות שהיו כאן. אולי גם הסוחפות; נראה כמה אנשים יצעדו בהפגנה ביום ראשון (עדכון: המונים. רבבות. גם אנחנו. ההפגנה הכי גדולה שראינו מזה שנים. וגם השמחה שבהן). אידיאולוגית, היא מפגישה חזיתית בין אג'נדות שונות, אולי סותרות; בוודאי בין קהלים. אבל מה שמעניין בה במיוחד כרגע, היא ההתגייסות-רבתי […]
אז חוץ מהצלחה, הליכה ברגל, לראות ולהראות, הבוס הישיר, אוטונומיה וגמישות – איך עוד אפשר ליצור שמחה בעבודה? 6. משמעות. ברור. הרי כולם מכירים את פירמידת הצרכים של מסלאו, ויודעים ש'משמעות' היא השפיץ הזה שברום הפירמידה, זאת שמעל הצרכים הבסיסיים, בטחון, שייכות, כבוד והערכה. מה שלא תמיד זוכרים, זה שיש לא מעט תפקידים, ולא […]
יש לי בעיה עם העניין הזה של "אושר". המרדף אחריו נשמע לי כמו ציד חד-קרניים. בכלל, "אושר" נשמע כמו משהו קבוע, לינארי, כמו להיות בהיי תמידי; אני קוראת לזה 'מאניה'. בשבילי, האושר הוא נקודות זוהר שפזורות בחיים; אם יש לי מספיק מהן, או קורנות באור חזק מספיק, טוב לי. ובכלל, כדי להשיג דברים רצוי לנסח […]
6. ולמה לא חישבתי כמה זמן באמת לוקח לשחות? הרי אני שונאת לאחר. לא חישבתי, כי לו הייתי מחשבת, פשוט לא הייתי עושה. אם הייתי זוכרת כמה באמת לוקח לי לשחות ארבעים דקות, לא הייתי שוחה לעולם. לו הייתי יודעת כמה זמן – באמת – לוקח לי לכתוב פוסט (כולל ההתנעה האיטית, כולל השכתוב, כולל מציאת […]
1. ביום שבו פתחו את הבריכה בשכונה, ההתרגשות שלי לא ידעה גבולות. כבר שנים שאני מפנטזת על מים ועל שחייה, וכבר כמה שנים שהיו שמועות שיפתחו בריכה בשכונה. ועוד ציבורית, בניגוד לקודמתה, שהיתה אמורה להיות ציבורית, אבל בסוף התגלתה כמחטף יזמי מקומם, בריכה פרטית בהחלט (ונפלאה להכעיס). אבל השמועות אודות הבריכה הציבורית השכונתית החדשה התעקשו, […]