פעם, בפתיחת סדנת פיתוח צוות הנהלה של חברת הייטק, התבקשו המשתתפים להציג את עצמם. אחד־אחד, ובלי תיאום מראש, בחרו הגברים חברי ההנהלה לספר על עצמם באמצעות הילדים שלהם. הוזכרו לילות לבנים, תהליכי גמילה מפרכים, געגועים. היה נדמה שהמנהלים מתרככים, מזמינים את עמיתיהם להציץ מעבר למסך הניהולי, לצדדים נוספים של חייהם. אפילו הרווק, בתורו, הזכיר את […]
לרופאים יש את ד"ר גרין וטוב מזה: את ד"ר דאג רוס, יש להם את מקדרימי ואת מרדית' גריי. לאחיות יש את קרול האת'אוויי ואת האחות ג'קי; לאנשי כוחות הבטחון – את השוטר אזולאי ואת מיסטר ביג, כשעוד היה בלש ב-NYPD, לכותבות הטורים יש את שרה ג'סיקה פרקר, לפסיכולוגים – את ראובן מ"בטיפול" ולפסיכיאטרים את ד"ר ג'ניפר […]
יש אמיתות, שמרגע שנגלו לעיניך, כבר אי אפשר להכחיש. כשאני קוראת עיתון, אני כבר לא מצליחה שלא לראות שכולו עוסק כמעט אך ורק בגברים. בפוליטיקה – גברים, בתחום הבטחון – גברים-גברים ובמדורי הפלילים – גברים בתפקידי השוטרים וגברים בתפקידי הגנבים. משלחת חיפוש, שתתחקה אחר עקבותיהן של נשים בעיתונים, תוכל למצוא כמה מהן במדורי הכלכלה, […]
לו היה מונה שנוקש בכל פעם שעובד היה מושפל במקום עבודתו, הוא היה נשמע כמו פצצה מתקתקת. בכל רגע נתון, גם ברגע הזה ממש, עובד מבוזה במקום עבודתו, המקום שהוא מטה לחמו, המקום שבו מושקעים מיטב זמנו, כישוריו ומאמציו.