משבת בערב אני מסתובבת עם גוש בגרון. מתברר שאני לא היחידה. בסיבוב שלי בקומות ההנהלה, במקומות שבהם העסקים, בסך הכל, כרגיל, נאספו פירורי דאגות, נדודי שינה, בטן מתהפכת, סימני שאלה, עייפות, חולשה כללית; שום דבר לדווח הביתה. החום לא עלה על 36.6. הרוב בסדר גמור, והשאר בטיפול. לכאורה. גם בארגונים שבהם הכל עובד, שבהם הסגר […]
1. מוכרחים להיות שמח, שמעתי. בימים שעוד נכונו לנו, כשכולנו נהיה בריאים והמשק יתאושש, נוכל לשלב עבודה מהבית גם בלי הוראות מגבוה. עובדים ומנהלים יוכלו לחשוב בשקט, לחתוך בזמני הנסיעה, לנוח קמעה מהתגובתיות שנדרשת מהם במשרד, לתת לרעיון טוב לתפוח בראש כשמחמצת תוססת לה על השיש, לאוורר קצת את המשרד מנוכחותם ואת התפיסות הרגילות, כי […]
לא מקנאה אני לא מקנאה במנהלים בזמן הזה. אלה ימים קשים וימים קשים להיות בהם מנהל; להיות אחראי לכל הסוגיות הבוערות במקביל: העסק, המוצר, העובדים. וגם: התזרים, הלקוחות, הנחיות משרד הבריאות, הבריאות. כשההכנסות צונחות במהירות נפילת הגיליוטינה, כשיש עבודה אבל היכולת לבצע אותה מצטמקת כי הארגון מתפזר לכל עבר, כשצריך לקבל החלטות קשות, כואבות, כמעט […]