הפורמט הוא המלך (חלק ב'): עיקר שכחתי

אסור להעלים עין מהמובן מאליו. על אף שהיא מובנת מאליה וידועה עד זרא, היא לא מטופלת – העובדה שטלפונים סלולריים בישיבות עבודה הם שורש כל רע (או בארוחות ערב או בדייטים או ליד המיטה).
אז לא משנה מה יהיה הפורמט שתבחרו – אל תכניסו אליו סלולריים*. למעשה, זה הפורמט החשוב: ישיבות הנהלה בלי סלולריים.

 

בווידאו שלמעלה, מסביר סיימון סינק, שהוא מומחה למנהיגות, מהו האתגר בהעסקת מילניאלס. זה יוטיוב די ויראלי מסוגו, וזאת למרות שהוא עובר על החוק מספר אחת: הוא בן כמעט רבע שעה, פרק זמן ארוך כל כך, שבו אפשר ללחוץ לייק על עשרות תמונת באינסטא, להגיב על שני פוסטים זועמים בפייס ולשגר אמוטיקונים בשלוש קבוצות ווטסאפ. ובכל זאת הוא ויראלי, גם כי סיימון הנ"ל בחור לא טיפש וגם חמוד ויש לו לא פואנטה אחת, אלא כמה.

אבל הפואנטה שרלוונטית לענייננו הספציפי היא: השתיקו, לעזאזל, את הכלבים הנובחים. הוא אמריקאי, אז הוא לא אומר את זה ככה. הוא פשוט מציע בתוקף (וזה מופיע לקראת סוף הסרטון וכדאי לראות כדי להשתכנע): להוציא את הסלולריים מהחדר. מכל חדר. מחדר הישיבות, הוא מציע, קודם כל. ומה שיפה, זה שהוא לא מזכיר את פגיעתם הקטלנית של הסלולריים בריכוז וביכולת החשיבה. הוא מדבר על הפגיעה שלהם באינטימיות וביצירת האמון והלכידות בין האנשים. אז להוציא אותם מחדר הישיבות, בבקשה. כלומר – הכי טוב לא להכניס.

אבל גם מחדר השינה רצוי להרחיק אותם. והו, כמה שהוא צודק.

נכון, זה אחד האתגרים הגדולים של התקופה שלנו, אבל תתפלאו – אפרופו הפורמט הוא המלך – עד כמה שזה אפשרי. אני, למשל, הורדתי את הפייסבוק מהטלפון בגלל חדירת פרטיות אחת שעצבנה אותי יותר מדי. וראה זה פלא: צעד קטן לאדם, צעד קטן אבל משמעותי בפינוי זמן ומקום.

ביטלתי גם כל נוטיפיקציה שיכולתי, וכבר מזמן אני משתמשת בפונקצייה האלוהית Do Not Disturb, שמאפשרת לי לסגור ברוגע את הטלפון בזמנים שבהם חשובים הריכוז והשקט (פגישות ייעוץ, זמני כתיבה, ערב. בוקר) ועדיין לאפשר לשיחות חשובות להכנס בכל מצב. (אצלי אלה אנשי הקשר המועדפים וכל שיחה שמתעקשת מאוד. מה שאומר שגם אם טלפונים מבית הספר לנצח יהיו לא מזוהים, הם יצליחו לחדור את החומה הדקיקה שבניתי, אם זה יהיה ממש חשוב. ומה שאומר, שבסופו של דבר, מי שמצליחים לחדור אותה קבוע הם שליחים, המתקשרים המתמידים).

בזכות סיימון עשיתי עוד צעד והעברתי את המטען מהשידה שליד המיטה לשולחן העבודה. נראה כמה זמן זה יחזיק, אבל כמו בכל גמילה, גם אם אפול שוב בסם – לפחות הרווחתי את הזמן שהייתי בלעדיו.

ואם יש צורך בתזכורת מה עושים הסלולריים לכל מפגש שהוא, שהרי הנה הגיע אלי בדואר הטריילר הבא, ל"זרים מושלמים", סרט איטלקי עטור פרסים שממש תיכף יוקרן בישראל:

 

 

מה שמעורר מחשבה זוטא על הפונקציות החתרניות של הסלולריים, כנציגים אמיתיים של האלטר אגו והזרמים התת קרקעיים של החיים שלנו. ואפשר ושווה גם לחשוב אותן, אבל כדי שתוכלו בכלל לחשוב אותן לעומק – נסו לעשות דבר אחד חשוב השבוע בלי הסלולרי. לעשות אותו ממש מאחורי הגב שלו. ככה, בדיוק. יופי.