זה נשמע תיאטרלי, אבל לפעמים הדברים הם כאלה. הפניה להתראיין בערב על ניהול שיחה קשה, הגיעה תוך כדי שהתכוננתי לאחת כזאת. פתחתי לי מסמך כדי לכתוב בו את שעל לבי. כתבתי את מה שהרגשתי ואת מה שחשבתי, את מה שהיה צריך לקרות ולא קרה, את מה שקרה ועוד איך. כתבתי את התחושות שלי לאור ההתנהלות, […]
נפתח בספוילר: בפרק הסיום של סדרת המופת "שאולי ואירנה בבית החולים" שאולי ואירנה משתחררים. אחרי חצי שנה ו-11 פרקים בבית החולים, אחרי הבשורה המשמחת על רמיסיה מוחלטת, אחרי הפרידה מהצוות, בדרך החוצה מהחניון, אירנה מבקשת משאולי שיהיה מחר בבית משבע עד 11, הטכנאי צריך להגיע, יש בעיה עם היניקה של המייבש. שאולי מתקומם. מחר הוא היום […]
1. כשאני מסתכלת על תהליכי הייעוץ הכי מוצלחים שהיו לי, הם היו אלה שבהם הצלחנו לפרמט את הייעוץ לתוך החיים, כך שהוא יוכל לעבוד לאורך זמן. כלומר – קודם כל, פשוט לקרות. ואז, בהתאמה, הצליח המנהל, או הצליחה ההנהלה, להטמיע את תהליכי הניהול המרכזיים לתוך השגרה. צריך למצוא את הפורמט הכי נכון, צריך לדבוק בו, […]
1. אמר לי חבר: "קראתי מה שכתבת, ואני רוצה לומר לך, שמעולם לא הייתי בישיבת צוות שהצדיקה את עצמה. עשרים שנה אני עובד בארגונים מסוגים שונים, וכל ישיבות הצוות היו בזבוז מוחלט של זמן". שאלתי: "לכל הישיבות אתם נכנסים עם טלפונים? לכולן?" "עד האחרונה שבהן", ענה. "וכולם עם הטלפונים? דלוקים? קוראים הודעות? משיבים?" "איזו שאלה", […]
אסור להעלים עין מהמובן מאליו. על אף שהיא מובנת מאליה וידועה עד זרא, היא לא מטופלת – העובדה שטלפונים סלולריים בישיבות עבודה הם שורש כל רע (או בארוחות ערב או בדייטים או ליד המיטה). אז לא משנה מה יהיה הפורמט שתבחרו – אל תכניסו אליו סלולריים*. למעשה, זה הפורמט החשוב: ישיבות הנהלה בלי סלולריים.