1. אמר לי חבר: "קראתי מה שכתבת, ואני רוצה לומר לך, שמעולם לא הייתי בישיבת צוות שהצדיקה את עצמה. עשרים שנה אני עובד בארגונים מסוגים שונים, וכל ישיבות הצוות היו בזבוז מוחלט של זמן". שאלתי: "לכל הישיבות אתם נכנסים עם טלפונים? לכולן?" "עד האחרונה שבהן", ענה. "וכולם עם הטלפונים? דלוקים? קוראים הודעות? משיבים?" "איזו שאלה", […]
אסור להעלים עין מהמובן מאליו. על אף שהיא מובנת מאליה וידועה עד זרא, היא לא מטופלת – העובדה שטלפונים סלולריים בישיבות עבודה הם שורש כל רע (או בארוחות ערב או בדייטים או ליד המיטה). אז לא משנה מה יהיה הפורמט שתבחרו – אל תכניסו אליו סלולריים*. למעשה, זה הפורמט החשוב: ישיבות הנהלה בלי סלולריים.
פעם עוד היו קרבות מצחיקים כאלה. כמו הויכוחים הבלתי ניתנים להכרעה בין עפרה לירדנה (זהירות, אם הבנת את זה, אני יודעת מתי נולדת!), מתישהו בעשור ומשהו האחרונים נאלצנו להחליט: האם התוכן הוא המלך? המדיום הוא המלך? או שאולי זה היה המדיום הוא המסר? כך או כך, לפחות בתעשיית הטלויזיה מקובל בשנים האחרונות לנהות אחרי הפורמט. […]