וונדי רודז, יועצת ארגונית, מומחית לקשרים ולקשירות

לרופאים יש את ד"ר גרין וטוב מזה: את ד"ר דאג רוס, יש להם את מקדרימי ואת מרדית' גריי. לאחיות יש את קרול האת'אוויי ואת האחות ג'קי; לאנשי כוחות הבטחון – את השוטר אזולאי ואת מיסטר ביג, כשעוד היה בלש ב-NYPD, לכותבות הטורים יש את שרה ג'סיקה פרקר, לפסיכולוגים – את ראובן מ"בטיפול" ולפסיכיאטרים את ד"ר ג'ניפר מלפי, המטפלת של טוני סופרנו.

ורק ליועצים הארגוניים לא נשאר. אחת הבעיות של המקצוע הזה, שבכל פעם מחדש צריך להסביר מה הוא ומה הוא עושה, בין השאר, כי אין לו שום ייצוג תרבותי סביר. היתה פעם סדרה בריטית, המקבילה האירונית ל"שלושים ומשהו", שאת שמה אני לא זוכרת ובה אחת הדמויות הכי נלעגות היה Management consultant, נכנס לחדרים עם מנהלים, עם מצגות ולוחות מחיקים. לא, זה לא ממש זה (למרות שיש חדרים, מנהלים ולפעמים גם לוחות מחיקים. אבל עדיף פליפצ'ארט, כדי שיהיה אפשר לשמור את הקשקושים, או כמו שקוראים להם בסדנאות – "התוצרים").

כש"בטיפול" עלתה, גם מי שלא היה קודם בטיפול הבין מה בעצם עושים שם, ולא רק זאת, אלא שהתעריף השעתי במדינה התיישר לפי התעריף של ראובן: 400 שקלים לשעה. מי יסביר בשבילנו מה זה, הייעוץ הזה, ולמה הוא טוב?

הבעיה נפתרה. וונדי רודס, אני מעניקה לך את פרס יקירת איפ"א לשנת 2016.

"מיליארדים" היא סדרה מצוינת על בעלים של בית השקעות שמצליח מטאורית בזכות שימוש במידע פנים ועל התובע הכללי שמנסה לתפוס אותו. בין ארגון ההייטק/פיננסים/פשע ובין משרד התובע הכללי מתקיים מרדף נחוש, תחרות עיקשת והשוואה מערערת.

בשעות העבודה וונדי רודס (מגי זיף המעולה, ששיחקה גם ב-Mad Men) היא השרינקית של בית ההשקעות. היא עובדת במשרדי חברת ההשקעות, מייעצת למנכ"ל באופן אישי והעובדים מגיעים לחדרה לסשנים קבועים של חיזוק (סש, כפי שהם קוראים לזה).

אז אמנם שיחות המוטיבציה שלה מצחיקות קצת (אבל אפקטיביות; לפחות לטווח הקצר, לפחות בתסריט) אבל וונדי רודס היא לא סתם יועצת פנים מבריקה, מוכשרת, רגישה וחזקה (ויפה נורא).

בטח אבסולוט: כשאף אחד לא מצליח להגיע אליו, היא מצליחה. הוא מקשיב לה, היא מבינה אותו. היא מקשיבה בלי לשפוט אותו כשהוא אומר לה:

 

בכל אופן, באחד הפרקים, כשמסיבה סבירה לגמרי יחסיהם עולים על שרטון, הם נפגשים בבריכה פרטית לבושים כביום היוולדם (למניעת האזנות. אפשר היה לחשוב על כמה אפשרויות אחרות לצעדים בוני אמון, אבל אף אחת מהן לא מצטלמת יפה כמו זאת שנבחרה). ונדי מסבירה לאקס למה היא שם בחברה, לא עוזבת, לא מתכננת לעזוב, וזה לא בשביל טונות הכסף שהיא מרוויחה שם:

 

וגם בלי שלושה מיליון דולר בחשבון, אני מבינה לגמרי על מה היא מדברת. זאת אחת ההטבות הכי גדולות בתפקיד הזה: תחושת המשמעות. ובינינו, גם תחושת החשיבות.

אף יועצת סבירה לא תגיד למנכ"ל "אני עשיתי את החברה הזאת". זה לא מאוד חכם לומר את זה. וגם אם היועץ מעולה ונדרש ויש לו מקום חשוב בתהליכי ההתפתחות של המנכ"ל או של החברה, היועץ הוא אף פעם לא המנכ"ל, לא יכול להיות ולא נכון שיהיה. היועץ יכול להיות הדשן של הצמח המתפתח, האוויר והאור, הוא אפילו יכול להיות התמוכות שעליו נשענת הגפן כשהיא צומחת. לטוב ולרע, הוא אף פעם לא יהיה הדבר עצמו. הוא יכול להיות החכם מכל אדם, היא יכולה להיות שם ברגעים המכריעים, הוא יכול לנתח את המצב לאשורו ולתת המלצות מצוינות; אבל הוא לא זה שעושה את הדברים בפועל, הוא לא זה ששוכר וזה שמפטר, זה שמחליט לקנות ולמכור, הוא לא בעל האחריות והסמכות.

זה לא אומר שאי אפשר לחשוב את זה בשקט בלב, במלוא הצניעות (אוקיי, זאת לא מחשבה שחושבים במלוא הצניעות), בהסתמך על כל הפעמים שהצלת ועזרת והבנת והרגעת והמרצת ופירשת ותיווכת ונתת אופטימיות שתספיק עד לסוף המשבר.

מתבשמת בחשיבות הזאת, לוקח לי רגע להבין למה בעצם אקס מתכוון כשהוא אומר:

ונדי היא אשת אמונו של אקס, והיא יועצת מצוינת אשה חזקה וחכמה וזריזה ומוערכת מאוד. אבל הערך שלה לחברה הוא אבסולוטי, כפי שאומר אקס, גם מתוקף המטריצה הראשונית: כי וונדי היא אשתו של צ'אק רודס, התובע הכללי שמנסה לתפוס את אקס ולחסל את עסקיו ואותו, אישית.

ואולי להיפך, בעצם? וונדי לכודה שם בין אקס לצ'אק, אבל אולי היא דווקא הקודקוד של המשולש שווה הצלעות הזה?

או, שכמקובל בז'אנר – גם גם וגם. היא גם לכודה בין מקום העבודה שנותן לה המון כסף, תחושת משמעות עמוקה, וחיים מלאי אדרנלין שלהם היא כנראה זקוקה אנושות וגם בין בעלה, אבי ילדיה, שגם הוא חשוב וחזק ומעניין ומאתגר אותה, ומכיר אותה טוב מאוד, אולי טוב מדי. ובו זמנית, הבור שכרתה לעצמה הוא גם בור הפיקוד והשליטה, ממנו היא שולטת בשני הכוחות האדירים האלה, צ'ק ואקס, הטוב והרע שמשמשים כל יפה בערבוביה שם, ב"מיליארדים".

זאת גם תזכורת חשובה, ששום דבר, בטח לא בארגונים, הוא לא אבסולוטי ובטח לא חד מימדי. שלא רק האנשים בתוך הארגון שבויים בתוך תפקידים שחורגים בהרבה מהתפקיד שלהם בתרשים הארגוני, תפקיד לא רשמי שלעתים קרובות הם לא בחרו בהם וגם לא תמיד מודעים להם. אלא גם ייעוץ, יועצים ויועצות יכולים לשמש כלי מיקוח במשחק הארגוני. ומשמשים, כמו כולם. ההבדל הוא, שיועצים מוכרחים להיות מודעים לפוזיציה הנוספת הזאת שלהם, שהיא מעבר למקצועית. זאת הבנה מדכדכת, כי נוח לחשוב שאנחנו מחוץ למטריצה ו-off the grid. החיצוניות מאפשרת לנו חופש פעולה, מבט רחב ועמוק, אומץ. אבל אין ברירה אלא להיות מודעים למגבלותיה, לאשליות שהיא רוקמת.

מיליארדים היא סדרה כיפית ומרתקת, מושכת מאוד לצפיה. למרות הברק שבו היא מצופה, היא מזכירה באופן מעורר השתאות (וטיפה'לה חרדה) את מה שקורה אחד לאחד בחיים הארגוניים, כן, בדיוק אלה שאנחנו נתונים בהם. את המוטיבציות, ההצלחות, הכשלונות, הרומנים התוך משרדיים, מנהיגות, המון על מנהיגות, תחרות, כסף ופוליטיקה ארגונית – המון המון.

לו היה לי עכשיו קורס באוניברסיטה במחשבה ארגונית, בייעוץ או במנהיגות או באתיקה, הייתי לוקחת את 12 הפרקים של הסדרה ומותחת אותם על 13 השיעורים של הסמסטר, ומקדישה כל שיעור לניתוח פרק. ממילא התוודעתי לסדרה בפגישת ייעוץ, והיא כולה חומרים טובים שאני גם מחזירה בחזרה לתוך פגישות ייעוץ אחרות, כשרלוונטי. אבל בינתיים, ובקטנה: תראו תראו, ואם יעלו מחשבות מעניינות, ברווחים שבין הטלוויזיוני לחיים עצמם, שתפו כאן (ובלי לספיילר בבקשה).