לא מזמן התקשר אלי מנהל משאבי אנוש שלא הכרתי, ועוד לפני שסיפר על המנהל בחטיבה באחריותו שזקוק לייעוץ, הוא פתח ואמר שהוא אהב את הטורים שלי, אוהב את הבלוג, קרא אפילו את מדור ביקורת בתי הקפה ב"עכבר". התרגשתי, כי כיף לקבל מחמאות וגם טיפה נבהלתי, כי לרגע קצר שני העולמות שלי התנגשו. נפגשו, התכוונתי.
יש לי בלגן בראש. במקום שבו אמורים להיות מונחים רעיונות לתסריטים, זרוקים גרביים. על השיש אמורה לתפוח איזו דמות מספר, אבל הכיור מתפקע מצלחות; אין מקום במדיח. רגע לפני פיצוח של אבחון במחלקה עם סיפור מעניין אני נזכרת לתת עוד כמה סיבובים לכביסה במייבש, לטשטש את הקמטים שנקוו בה במשך היום. אני מסתובבת […]
בשנה הבאה, אני מתחננת כבכל ערב בשבועות האחרונים שבו אני בוחשת עוד עוגה או מכבסת בבהילות חולצה לבנה, בואו נפרוש את מסיבות הסיום מאוקטובר ואילך. אחת בחודש. יותר מזה מעמעם את האפקט. הן חשובות ומרגשות, ללא ספק, אבל שלוש פעמים בשבוע? קונצרט סוף השנה של המקהלה, קונצרט תלמידי הקונסרבטוריון, מסיבת הסיום הכיתתית של האחת, […]